אפיונים

• בית שאן היא עיר דינאמית, לא במובן של חיי עיר ללא הפסקה, אלא החברה בבית שאן, נמצאת בתהליכי שינוי. שינויים תרבותיים, חברתיים וכלכליים, המשפיעים על אורחות חייה. בית שאן היא עיר המאופיינית ברמת סולידאריות גבוהה מאוד. תושביה מסייעים זה לזה , לא מעט גמחי"ם פעילים למען נזקקים. בנסיבות קשות, תמיד נמצאים אנשים המתגייסים לסייע. ככלל, בית שאני אוהב את בית שאן. גם אם היום הוא חי בתל אביב, תל אביב, כמשל, נימי נפשו קשורים במקום גידולו. דבר ראשון, הוא מבקש לקרוא, במדור הספורט, את תוצאות משחק השבת של קבוצת הפועל בית שאן בכדורגל.

מבנה חברתי

• בעבר, בשני העשורים הראשונים, מבנה החברה אופיין כחברה צעירה. אם נדמה לעצמנו משולש, הרי בסיסו ומרכזו היה מאוכלסים בילדים וצעירים, ואילו בחלקו העליון של המשולש נמצאה השכבה הבוגרת, שגם היא הייתה בסביבות העשור הרביעי לחייה. בשנים הראשונות, של בית שאן, משפחות העולים היו צעירות, עם שנים שלושה ילדים, ולאלה נוספו עוד ילדים שנולדו בארץ. כך שהעשור הראשון אופיין בגידול מהיר של התא המשפחתי. עד העשור של שנות השבעים ניתן לומר כי החברה בבית שאן הייתה חברה צעירה. עם הכניסה לשנות השמונים מתחיל תהליך ההתבגרות של החברה, והוא מחריף נוכח תהליך הגירה שלילי, מתמיד, של צעירים, מקומיים, לעומת גילם המתבגר של המייסדים. כיום פרימדת המשולש של החברה הבית שאנית מראה כי שני שליש של החברה היא בוגרת, מעל לשנות הארבעים. ואילו רק שליש מכלל תושבי בית שאן נמצאים השכבת הגיל הצעירה. לדבר זה יש משמעות מרחיקת לכת, אנחנו נמצאים בתהליך של התבגרות, שלא לומר בתהליך של הזדקנות. מספר הילדים בגנים ובבתי ספר יסודיים קטן משמעותית בשנים האחרונות.

  
  
  

• כבר היום רואים גנים סגורים, עומדים בלוא שימוש. כאמור גם בבתי הספר היסודיים מספר הילדים נמצא בירידה. בעבר, כמעט, בכל בית ספר יסודי היו שתי כיתות בכל שכבת גיל ובכיתות היו בממוצע כ-30 ילדים , ולעיתים גם שלוש כיתות באותה שכבת גיל, לעומת זאת כיום בקושי מצליחים ליצור שתי כיתות בינוניות, בגודלן, באותה שכבה, וישנם בתי ספר, בהם יש רק כיתה אחת בשכבת גיל. תהליך זה נותן אותותיו גם בבתי הספר התיכוניים. בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה מספר התלמידים בשני התיכונים עומד על ממוצע של כשלוש מאות וחמישים תלמידים לעומת שכבת גיל של חמש מאות נערים ונערות, בעבר. למעשה אין תהליך של גידול וצמיחה בתוך האוכלוסייה. כבר בשנות השמונים היו בבית שאן כ- 15.000 תושבים. כיום, לאחר 50 שנות בנייה והתיישבות, לפי דיווחי העירייה מספר התשובים כ- 17.000 . אנו לא רואים גידול משמעותי בקרב דור ההמשך.

תהליכי שינויי נוספים

• העיר עוברת תהליכי שינוי רבים. למשל אם בעבר, בעשורים של שנות ה-60 ו-70 מרכז הכובד של העיר, נדד מהמאיזור המזרחי אל מרכז העיר, הרי היום יש תהליך של בניית מרכז תירותי מסחרי בחלק המזרחי. גם מרכז הכובד של משפחות צעירות עובר אל צד מזרח ודרום מזרח של הישוב. כך יוצא שמרכז העיר והאיזור המערבי, מתרוקן מצעירים. המעבר והמאמץ לבנות שכונות יוקרה באיזור המזרחי של העיר, מחייב תיכנון ובנייה של מוסדות קהילתיים תומכים. מרכזי ספורט לבני נוער, מרכז קניות מקומי, מרפאה, מקווה, בתי כנסת, בתי ספר יסודים, גני ילדים. למעשה לא היה תיכנון אב לכל המסודות הקהילתיים הנחוצים, כיוון שהדגש מושם על רווחתו של היחיד. דבר זה לא קורה ולכן היסודות הקהילתיים של המקום נחלשים.

  
  
  

•  צורך מאוד חיוני, בהתחשב בעובדה, שחלק גדול מצעירי המקום בונה בית על חצי דונם מוקף חומת אבנים ומסתגר בה. בשכונות החדשות השכנים זרים בהרבה מקרים כך שאיש לעצמו, איש לנפשו, איש למשפחתו. ואולי, מחסור במוסדות קהילתיים סמוכים לשכונת המגורים יחייב את התושבים להגיע אל איזורים שונים בעיר, שכן, אולי יש חשש כי בניית מכלול של מוסדות קהילתיים יביא לשכונות מבודדות אלטיסטיות.

  
  
  

• לעומת הצמיחה והפריחה של השכונות הנאות בצד מזרח של העיר קיימים איזורים המאופיינים באוכלוסיה מבוגרת וחלשה. וכן במשפחות צעירות שילדיהם חשופים להשפעות חברתיות שליליות. עניין זה דורש עיון ובדיקה. ושאלה היא האם מתחיל להתגבש בתוך העיר מעמד חברתי המזוהה גם עם שכונת מגורים, דבר היוצר תהליכי בידול, זרות וריחוק בתוך החברה? יש לקוות כי הקשרים המשפחתיים המשתרגים , כמעט לכל הכיוונים יפחיתו את תחושת הזרות והניכור בין האיזורים השונים בתוך העיר. אם כי ניתן לומר שתושבי השכונת מעדיפים להשאר ולגור בסמוך לסביבתם הטבעית.

החינוך בבית שאן

• ניתן לראות יחס שונה מבעבר כלפי החינוך. היום, צעירים רוצים להעניק לילדיהם חינוך ברמה טובה. הורים מבינים כי לחינוך טוב ולהשיגים לימודיים יש השפעה מכרעת על חייו של האדם בחברה המודרנית. ולכן הורים נכונים להקצות חלק גדול מהכנסתם המשפחתית לטובת שיפור תנאי הלמידה של ילדיהם. זה למעלה מעשור שמשפחות רבות מעדיפות לשלוח את ילדיהם לפעוטונים ולגנים בקיבוצי העמק, כמעט שאין קיבוץ שלא תמצא בו ילדים מבית שאן. כל בוקר עשרות ילדים נשלחים ע"י הוריהם בהסעה אל אחד הקיבוצים. גם קיבוצים דתיים וגם קיבוצים חילוניים. יש להניח כי אם היו מאפשרים להורים לבחור את בתי הספר בהם יילמדו ילדיהם כי אז עשרות ילדים היו לומדים בחינוך הקיבוצי, לפחות בבתי הספר היסודיים.

  
  
  

• רמת החנוך בבתי הספר היסודים השתפרה וגם בתי הספר התיכוניים שיפרו בצורה דרמטית את הישגיהם בבחינות הבגרות.  נעשית השקעה גדולה של המדינה ושל מוסדות נוספים בתחום החינוך. תהליך זה של שיפור ניכר בהשיגים הלימודיים מגדיל את מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות. צעירים אלה המסיימים ללמוד לא תמיד מוצאים עבודה המתאימה להכשרתם, ולכן פעמים רבות הם נאלצים לעזוב ולבקש עבודה במקום אחר. להגירה השלילית של צעירים משכילים יש השפעה בלימה על תהליך של צמיחה בישוב.

  
  
  

• תהליך זה אני מכנה בשם "סינדרום של הצלחה". ככל שיש הישגים והצלחות בחינוך ובמבחני הבגרות אז מספר הצעירים הלומדים באוניבירסיטה גדל. וככל שמספר זה גדל כך גם הצעירים שאינם חוזרים אל העיר. וכך העיר נחלשת כיוון שרוב הטובים עוזבים. התוצאה היא שאין גידול שלך החלק האקדמי, החזק שיש לו הכנסה גבוהה, שיעניק חינוך בהשקעה גבוהה, גם ההכנסה של תושבי העיר לא תגדל כלומר ההכנסה לנפש תשאר נמוכה באופן יחסי והתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) של הישוב אף הוא ישאר נמוך. לעובדה זו יש השפעה גם על מגוון אפשרויות לתעסוקה בקרב צעירים. כמעט שאין אף לא מפעל אחד בתחום של מחשבים ובתי תוכנה. אין מפעלי היי- טק. בבית שאן יש שני מפעלים בעלי טכנולוגיה גבוה יחסית. מאז הוקמו לפני למעלה מעשר שנים לא נבנה מפעל נוסף.

  
  
  

• יש לקוות כי בעתיד ייעשה מאמץ מכוונים שונים לפיתוח תעשיית היי-טק, פיתוח חממות טכנולוגיות וזאת כדי לתת מענה תעסוקתי לצעירים המעוניינים להשאר כאן.

  
  
  

• הדור הצעיר בבית שאן מוכיח כי הוא ניחן בכישורים ויכולות היכולים להביאו אל חזית הטכנולוגיה המודרנית ויש צורך ליצור את התנאים בכדי לממש פוטנציאל זה.